השומרוני הטוב 

לא תמיד חברת הביטוח כופרת בכל תביעתו של המבוטח.

בתחומי משפט אחרים, רשאי הנתבע לומר לתובע, אני מכיר בחלק מהחוב, אך איני מוכן לשלם לך חלק זה עד שתחתום על כתב סילוקין הקרוי גם כתב ויתור ושחרור. אם אני כבר משלם לך, אני לא רוצה להיות מוטרד יותר בהליכים משפטיים.

בתחום הביטוח המצב שונה. במדריך לתובעים תגמולי ביטוח, התרענו על כך, כי לפי סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, אסור לחברת הביטוח לדרוש מהמבוטח חתימה על כתב ויתור תמורת תשלום תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת. חברת הביטוח חייבת לשלם את מה שלא שנוי במחלוקת ולא לנצל את מצוקתו הכלכלית של המבוטח ולחסום בפניו את הדלת למימוש מלוא זכויותיו.

מאחר והוראת החוק בסוגייה זו מחייבת ואין להתנות עליה, הבענו את דעתנו כי גם אם המבוטח חתם על כתב ויתור ושחרור, אין חתימתו תופסת. אולם הדגשנו כי דעה זו טרם נבחנה בבית המשפט.

והנה בימים אלה, הופיעה בפסיקה סנונית ראשונה לדעה זו.

רכבה של יהודית לוי ניזוק בתאונה.

מבטחת הרכב בביטוח מקיף, חברת הביטוח ביטוח ישיר, התעקשה להפחית משווי הרכב סכום מסויים, למרות שהכירה בכך שמדובר באובדן גמור (טוטל לוס).

לוי לא השלימה עם ההפחתה ותבעה את ביטוח ישיר בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים.

או אז שלפה ביטוח ישיר כתב סילוקין, עליו התנוססה חתימתה של לוי. בכתב זה אישרה לוי כי הסכום החלקי שולם לסילוק סופי של תביעתה וכי לא תוגש על ידה כל תביעה נוספת.

המחלוקת בין הצדדים עברה להכרעת השופטת מלכה אביב.

אל מול עיני השופטת עמד אותו סעיף 27 לחוק הביטוח, הקובע כי בתחום הביטוח קיימים שני סוגי תשלומים. תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת וכאלה השנויים במחלוקת.

תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת, מסבירה השופטת, חייבת חברת הביטוח לפרוע ללא כל דיחוי וללא כל תנאי.

רק תגמולי ביטוח השנויים במחלוקת, ככל שמדובר במחלוקת אמיתית, רשאית חברת הביטוח לעכב תחת ידה עד להכרעה במחלוקת.

חברת ביטוח המתנה תשלום תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בחתימת המבוטח על כתב סילוקין, פועלת בחוסר תום לב והיא אינה יכולה להיבנות מחתימה זו. להתחייבות כזו אין כל ערך מחייב, קובעת השופטת.

התופעה של התניית תשלום תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בחתימה על כתב סילוקין, מצרה השופטת, נפוצה בין חברות הביטוח. יש לשים לה סוף. מבוטחים תמימים הנזקקים לתגמולי הביטוח כדי לתקן את רכבם, או לקנות תחתיו רכב חדש, מוצאים עצמם מחוייבים לחתום על כתב סילוקין המונע מהם לממש את מלוא זכויותיהם.

כעת, פונה השופטת לדון בשאלה, אם תגמולי הביטוח ששולמו ללוי היו אכן שנויים במחלוקת, כטענת ביטוח ישיר.

ביטוח ישיר טענה כי היא הכירה באובדן המוחלט של הרכב מתוך נדיבות לב. נדיבות זו גרמה לביטוח ישיר הפסד, שכן שילמה ללוי סכום שהוא מעבר לעלות התיקון וירידת הערך בהן היתה מחוייבת על פי הפוליסה.

האמנם, הקשתה השופטת אביב.

השופטת חקרה וגילתה, כי ביטוח ישיר הכירה באובדן המוחלט של הרכב, כדי לקבל לידיה את שרידיו. זאת לאחר שביטוח ישיר חישבה ומצאה, כי התמורה שתקבל עבור שרידי הרכב, תביא אותה למצב בו היא תשלם פחות ממה שהיה עולה לה לתקן את הרכב.

כעת ניסתה ביטוח ישיר להכפיל את רווחיה, כאשר החתימה את לוי על כתב סילוקין תמורת סכום מופחת.

בפני לוי, כמו בפני בית המשפט, הציגה ביטוח ישיר את עצמה כשומרוני הטוב, שהסכים להפסיד כאשר הכיר באובדן הגמור של הרכב.

אילו ידעה לוי כי ביטוח ישיר אינה מפסידה אלא מרוויחה פעמיים מהכרתה באובדן הגמור של הרכב ומהעובדה ששילמה תשלום מופחת, לא היתה מסכימה לחתום על כתב הסילוקין.

ביטוח ישיר, קובעת השופטת, נהגה שלא בתום לב בהסתירה מלוי עובדה חשובה ורלוונטית זו.

על כן כתב הסילוקין בסכום הפיצוי המופחת דינו להתבטל.

ביטוח ישיר חוייבה אם כן לשלם ללוי את מלוא ההפרש שהופחת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט.

מסמך מספר 447